אפקט קו האופק

Aug 10
2 min read
Updated: Aug 24
אפקט קו האופק זהו ביטוי המשמש בפילוסופיה כמטאפורה לרצון האנושי שאינו יודע שובע, משום שהוא מייצג יעד שנמצא
תמיד בתנועה. האופק יוצר אצלנו אשליה של קו סיום ממשי ומושג שאפשר להגיע אליו, של משהו יציב,
אבל ככל שמתקרבים אליו, הוא מתרחק מאיתנו - באותו המרחק בדיוק ובכך הוא משקף לנו שהוא תוצר של נקודת
המבט שלנו בלבד.
המרדף אחרי קו האופק- לעולם לא יאפשר לנו להגיע לסיפוק מלא.
לצד התסכול הוא מניע אותנו כבני אדם להמשיך לצעוד, להתפתח, ללמוד, להתקדם.
גם פילוסופיות מהמזרח כמו הפילוסופיה הבודהיסטית מגדירות את ההשתוקקות הזו כאחד ממקורות הסבל האנושי.
ההסבר הנוירולוגי לתופעת קו האופק
ההסבר הנוירולוגי לתופעת קו האופק נעוץ באופן שבו המוח שלנו מעבד תגמול, ובמרכזו עומד המוליך העצבי דופמין.
אחת התגליות המרכזיות לגבי הדופמין מגיעה מחקר קופים שהוביל מדען המוח
פרופ' רוברט ספולסקי (Robert Sapolsky) מאוניברסיטת סטנפורד.

הניסוי הדגים באופן מדעי כיצד הדופמין מניע את המרדף ולא את ההנאה מהתוצאה
פרוטוקול הניסוי: הקופים אומנו כך שנדלק אור (אות), לאחר מכן עליהם ללחוץ על מנוף 10 פעמים (עבודה), ואז הם מקבלים פרס בדמות מיץ פירות (תגמול). החוקרים מדדו את רמות הדופמין במוחם לאורך כל התהליך.
התוצאה המפתיעה: הציפייה הייתה שהדופמין יזנק בזמן שתיית המיץ (העונג). בפועל, הדופמין זינק לשיא מיד כשהאור נדלק ונשאר גבוה במהלך הלחיצה על המנוף. ברגע שהמיץ נכנס לפיהם, רמות הדופמין צנחו.
אלמנט ה-50% (אי-ודאות): בשלב השני, החוקרים שינו את הכללים: הלחיצה על המנוף העניקה מיץ רק ב-50% מהפעמים (סיכוי מול סיכון). התוצאה הייתה שגרף הדופמין הרקיע שחקים לרמות הגבוהות ביותר.
אי-הוודאות האם נגיע אל ה"אופק" או לא היא המניע הדופמיני החזק ביותר בטבע.
אם כך- ראינו שרמות הדופמין במוח מזנקות לשיא בזמן המרדף והציפייה לתגמול ולא בהשגתו. ברגע שהתגמול הושג והמטרה הושגה – רמות הדופמין צונחות מיד באופן דרסטי.היעד הופך לעובדה קיימת. הוא כבר לא "חדש", ולכן המוח מפסיק להפריש דופמין עבורו.
למעשה מדובר על מנגנון אבולוציוני הישרדותי שתפקידו לוודא שהאדם לעולם לא יהיה מרוצה לחלוטין וימשיך להתפתח כאמור.
הדוגמא הכי בסיסית לכך הוא תינוק שלומד ללכת.
ואז נוכל לשאול איפה עובר הגבול בין הנטייה להתפתחות, הישגיות, התקדמות ובין אובדן העצמי בתוך המרדף הזה שכפי שהבנו - הוא אינסופי.
אבל זה... לפוסט הבא

תמונה: מיטל סופר




