התפתחות מינית

בני האדם הם יצורים תודעתיים ומתפתחים

ההתפתחות שלנו לאורך חיינו מתבטאת במספר רבדים ומישורים ובדיוק כשם שיש התפתחות שכלית, קוגניטיבית אישית ישנה גם התפתחות מינית . מיניות היא אנרגיה מתפתחת ונלמדת. אני אוהבת את תחום המיניות משום שאני רואה בו שדה להתפתחות ומקום שבו אפשר ללמוד על עצמנו ולתרגל. למעשה ניתן לומר שהאופן שאנחנו פוגשים את עצמנו במיניות, הוא במידה רבה איך שאנחנו פוגשים את עצמנו בחיים.

המיניות היא לא רק פעילות מינית, אלא שדה שמשקף לנו המון דברים בעצמנו רחבים בהרבה מהמעשה המיני עצמו ולכן כל שינוי שמתרחש במרחב המיני יחלחל גם לרבדים אחרים בחיים שלנו. מיניות טובה אינה נמדדת רק בעונג — אלא במה שאנחנו נעשים בתוכה.

עבודה עם הגוף לפעמים הראש עוד עסוק בשאלות בעוד הגוף כבר יודע אם הוא מתרחב, מתכווץ, נמשך או נסגר.

מיניות יכולה להפגיש אותנו עם דימוי הגוף, ביטחון עצמי, שייכות, דחייה, גבריות/נשיות, בושה והאופן שבו אנחנו מחזיקים או מסתירים את עצמנו. ובעוד עירום פיזי יכול די מהר להפסיק להיות עניין גדול, העירום הרגשי מורכב הרבה יותר ואולי העירום המאתגר ביותר.

להתפשט באמת זה לא בהכרח להוריד בגדים. לפעמים להתפשט באמת זה להסכים שיראו את הפגיעות שלי

שיראו שאני מפחדת. שאני מתביישת. שאני רוצה. שאני לא רוצה. שאני זקוקה. שאני לא יודעת.

אינטימיות אינה כמה אנחנו קרובים במובן של גוף לגוף, אינטימיות היא כמה מעצמי אני מסוגלת להביא אל תוך הקרבה שלנו.

במרחב המיני יש נפיצות ויש בו פוטנציאל גבוה לפגיעוּת. זה מרחב שמאפשר מפגש עמוק ועוצמתי בין החלקים הרגשיים שלנו לגוף . ולכן מיניות יכולה להרחיב אותנו או לצמצם אותנו. גבול אינו רק היכולת לומר "לא".

גבול מתחיל ביכולת שלי להרגיש מה נכון לי. למידה של גבולות: לזהות אותם קודם כל בתוך עצמי, ואז לעמוד מאחוריהם ולתקשר אותם.

כשעולה רצון לסקס לבדוק מה באמת מבקש בתוכי לקבל מענה: מגע? קרבה? חיבור? אינטימיות? להרגיש נחשקת? ביטחון? שיראו אותי?

זיהוי הצורך שמתחת לפעולה, פותח מרחב אחר ומדויק של תקשורת.

במיניות אנחנו פוגשים כמעט הכול: את היחסים שלנו עם הגוף.

את היכולת להיות בנוכחות.

את היחסים עם שליטה ושחרור.

את הגבולות שלנו.

את הקושי לבקש.

את הפחד מדחייה.

את הרצון להיות רצויים.

את הבושה.

את ההשוואה.

את היכולת לקבל עונג.

את הפחד להיראות.

את היכולת לסמוך.

ואת השאלה הגדולה — האם אני יכולה להיות בקשר עם אדם אחר מבלי להתרחק מעצמי?

שאלות רפלקטיביות:

היכולת להתמסר

לבטא אהבה

לתקשר צרכים וגבולות

לשחק

להיות יצירתיים

לסמוך ולהרגיש ביטחון

האם אני יודעת להגיד מה אני רוצה?

האם אני יודעת להגיד לא?

האם אני מסוגלת להיות נוכחת בגוף?

האם אני מסוגלת לבקש? האם אני מסוגלת להיחשף? האם אני מסוגלת להרגיש? האם אני מסוגלת לשאת דחייה? האם אני מסוגלת להישאר קרובה בלי לאבד את עצמי? בלי לרצות את הצד השני?

איך אני מרגישה עם עצמי אחרי המפגש המיני? יותר חופשייה או יותר מכווצת? יותר מחוברת לעצמי או פחות? יותר בעלת ערך? יותר בטוחה להביא את עצמי?

מאיפה אני פועלת במיניות— מפחד או מאהבה?

מה המיניות מלמדת אותי על עצמי?

מה המיניות שלנו יכולה ללמד אותנו על עצמנו?

אנחנו רגילים לחשוב על התפתחות אישית דרך מערכות היחסים שלנו, הקריירה, ההורות, הבחירות שאנחנו עושים, הפחדים שאנחנו פוגשים והיכולת שלנו להתמודד עם שינוי. אבל יש מרחב אחד בחיים שלנו שמסיבה כלשהי נשאר לעיתים מחוץ לשיחה הזאת.

המיניות שלנו.

אנחנו מדברים עליה במונחים של משיכה, תשוקה, זוגיות, תפקוד או עונג – אבל הרבה פחות כעל מרחב להתפתחות אישית..

בעיניי, המיניות שלנו היא אחת המעבדות המרתקות ביותר להתבוננות בעצמנו, מפני שבמרחב המיני אנחנו פוגשים, בעוצמות משתנות, כמעט את כל הדברים שאנחנו פוגשים גם מחוצה לו:

את היחסים שלנו עם הגוף

את היכולת להיות בנוכחות

את היחסים שלנו עם שליטה ושחרור

את הגבולות שלנו

את הקושי לבקש

את הפחד מדחייה.

את הרצון להיות רצויים

את הבושה

את ההשוואה

את היכולת לקבל עונג

את הפחד להיחשף ולהיראות

את היכולת לסמוך

ואת אחת השאלות הגדולות שאנחנו פוגשים גם במערכות יחסים בכלל:

האם אני יכולה להיות בקשר עם אדם אחר מבלי להתרחק מעצמי?

---

גם המיניות שלנו מתפתחת

בני האדם הם יצורים תודעתיים ומתפתחים, ההתפתחות שלנו לאורך החיים מתרחשת במספר רבדים ומישורים. יש לנו התפתחות שכלית וקוגניטיבית, רגשית, חברתית ואישית ובדיוק כפי שכל אלה אינם נשארים כפי שהיו בגיל 20, גם המיניות שלנו אינה דבר סטטי שקיבלנו מתישהו ונשאר איתנו ללא שינוי.

מיניות היא אנרגיה מתפתחת ונלמדת

אנחנו יכולים ללמוד אותה, לחקור אותה, להשתנות בתוכה ולהכיר באמצעותה עוד חלקים בעצמנו והיא שדה להתפתחות ומקום שבו אפשר ללמוד על עצמנו ולתרגל.

למעשה, אפשר לומר שסביר שכל פער או קושי שאנחנו פוגשים בחיים יהיה לו ביטוי גם במיניות שלנו משום ש

האופן שבו אנחנו פוגשים את עצמנו במיניות הוא, במידה רבה, האופן שבו אנחנו פוגשים את עצמנו בחיים

אנחנו יצורים מאוד חושבים, לפעמים כשהראש עוד עסוק בשאלות, הגוף כבר יודע הוא: מתרחב או מתכווץ, נמשך או נסגר, נרגע או נדרך.

העבודה עם הגוף מלמדת אותנו ומספק לנו מידע וככל שאנחנו לומדים לזהות את המידע הזה, אנחנו יכולים להתחיל לשאול:

מה קורה לי עכשיו?

מה נעים לי?

מה לא?

מה אני רוצה?

והאם אני בכלל מרשה לעצמי לדעת מה אני רוצה לפני שאני בודקת מה האדם שמולי רוצה ממני?

מכאן מתחילה גם למידה עמוקה של גבולות.

כי גבול אינו רק היכולת לומר "לא". גבול מתחיל הרבה קודם - ביכולת שלי לזהות ולהרגיש מה נכון לי קודם כול בתוך עצמי – ואז לעמוד מאחוריו ולתקשר אותו לצד השני.

מיניות יכולה להפגיש אותנו עם דימוי גוף, ביטחון עצמי, שייכות, דחייה, גבריות ונשיות, בושה והאופן שבו אנחנו מחזיקים או מסתירים את עצמנו.

ובעוד שעירום פיזי יכול, לעיתים, להפסיק די מהר להיות עניין גדול העירום הרגשי מורכב הרבה יותר. ואולי הוא העירום המאתגר ביותר.

כי להתפשט באמת זה לא בהכרח להוריד בגדים.

לפעמים להתפשט באמת זה להסכים שיראו את הפגיעוּת שלי.

שיראו שאני מפחדת.

שאני מתבייש.

שאני רוצה.

שאני לא רוצה.

שאני זקוקה.

שאני לא יודע.

שאני רוצה משהו שאולי האדם שמולי לא ירצה לתת לי.

ושאני עדיין מעז להביא את עצמי.

זו כבר אינטימיות

כי אינטימיות אינה כמה אנחנו קרובים במובן של גוף לגוף. אינטימיות היא כמה מעצמי אני מסוגלת או מסוגל להביא אל תוך הקרבה שלנו.

דמיינו לרגע אדם שרוצה משהו בתוך הקשר האינטימי שלו – אבל לא מבקש.

אולי הוא מתבייש., אולי היא חוששת להיתפס כ"תובענית", אולי הוא מפחד לשמוע "לא" - אז הרצון נשאר בפנים.

או אדם שמרגיש שמשהו לא מתאים לו, אבל במקום לעצור הוא ממשיך. לא משום שאין לו גבולות, אלא משום שברגע האמת הרצון להיות רצוי חזק יותר מהיכולת לעמוד מאחורי הגבול.

או מישהי שמבחוץ נראית משוחררת ובטוחה מאוד במיניות שלה, אבל מגלה שהיא עסוקה רוב הזמן בשאלה איך היא נראית, מה חושבים עליה והאם האדם שמולה נהנה.

ואפשר גם לפגוש אדם שרוצה מאוד אינטימיות, אבל ברגע שבו הקשר נעשה באמת קרוב – משהו בו נסגר

אלה לכאורה סיפורים על מיניות.

אבל האם הם באמת רק על מיניות?

הקושי לבקש ,הריצוי, הפחד מדחייה, הקושי להיחשף -

הגוף נמצא שם. בכל המקומות הללו

ולכן העבודה שמתרחשת סביב המקומות האלה יכולה לחלחל הרבה מעבר למרחב המיני.

יש עוד שאלה שאני אוהבת במיוחד להזמין את המתאמנים שלי להתבונן בה -

כאשר עולה בי רצון לסקס,

מה בעצם מבקש בתוכי לקבל מענה?

מגע?

קרבה?

חיבור?

אינטימיות?

להרגיש נחשק או נחשקת?

ביטחון?

שיראו אותי?

לפעמים נגלה שמתחת לפעולה שאנחנו מבקשים נמצא צורך אחר והיכולת לזהות את הצורך שמתחת לפעולה פותחת מרחב אחר, מדויק יותר, של תקשורת.

במקום לקוות שהאדם שמולי ינחש מה אני צריך – אני מתחיל להכיר את עצמי מספיק כדי לומר זאת וזו מיומנות חשובה במיניות. אבל היא חשובה לא פחות בחיים.

במרחב המיני יש פוטנציאל גבוה לפגיעוּת.

זהו מרחב שבו הגוף והעולם הרגשי שלנו נפגשים בעוצמה, ולכן מיניות יכולה להרחיב אותנו או לצמצם אותנו.

אפשר לצאת ממפגש ולהרגיש יותר מחוברים לעצמנו

ואפשר לצאת ממנו בתחושה שהתרחקנו מעצמנו

אפשר ללמוד לבקש

לתרגל גבולות

לשחק

להיות יצירתיים

להסכים לא לדעת

לבטא אהבה

לסמוך

להרגיש ביטחון

להתמסר מבלי להיעלם

להיות קרובים מבלי לרצות

להביא את עצמנו גם כשאין לנו שליטה מלאה על האופן שבו נתקבל

וכשמשהו ביכולות האלה משתנה – השינוי לא בהכרח נשאר במיניות.

זו הסיבה שבעיניי מיניות יכולה להיות חלק משיחה על התפתחות אישית גם בתוך תהליך אימוני שאינו אימון מיני או טיפול מיני.

וכאן חשוב לי לציין שאני לא מטפלת מינית ונושא המיניות המוצג בפוסט זה ועולה אצלי בקליניקה כנושא להתבוננות הוא לא כתחום טיפולי נפרד אלא כעוד מרחב שבו אפשר להתבונן בדפוסים שלנו: גבולות, ריצוי, בקשה, נוכחות, פגיעוּת, ביטחון, שליטה והיכולת להישאר בקשר מבלי לאבד את עצמנו.

אפשר פשוט להסכים להתבונן גם ברובד הזה בחיינו ולשאול בסקרנות:

מה המיניות שלי מלמדת אותי עליי?

רפלקציה- כמה שאלות לקחת איתך להתבוננות

לא צריך לענות על כולן עכשיו. אפשר לבחור שתיים או שלוש שאלות שתפסו אותך ולתת להן ללכת איתך קצת.

רצון ובקשה

האם אני יודעת לזהות מה אני רוצה?

האם אני יודעת לומר מה אני רוצה?

האם אני מסוגלת לבקש – גם כשאני עלולה לשמוע "לא"?

כשעולה בי רצון למין, מה אני באמת מבקשת או מבקש לקבל?

גבולותהאם אני יודעת לומר לא?האם אני מזהה את הגבול שלי לפני שאני כבר הרבה מעבר לו?האם אני מסוגלת להישאר קרובה בלי לאבד את עצמי ובלי לרצות את הצד השני?

גוף ונוכחות

האם אני מסוגלת להיות נוכחת בגוף שלי?האם אני מקשיבה למה שהגוף מספר לי?האם אני מסוגלת לקבל עונג, או שאני עסוקה בלחשוב, לבצע, לבדוק ולהיות "בסדר"?

פגיעוּת ואינטימיותהאם אני מסוגלת להיחשף?האם אני מסוגלת להרגיש?האם אני מאפשרת שיראו גם את המקומות שבהם אני מפחדת, מתביישת או לא יודעת?כמה מעצמי אני באמת מביאה אל תוך הקרבה?

ביטחון, אמון והתמסרותהאם אני מסוגלת לסמוך?מה קורה לי כשאני לא בשליטה?האם אני יודעת להתמסר מבלי לאבד את עצמי?האם אני מסוגלת לשחק, להיות יצירתית או יצירתי ולא לדעת מראש מה "אמור" לקרות?

דחייה וערך עצמיהאם אני מסוגלת לשאת דחייה?מה קורה לערך העצמי שלי כשמישהו לא רוצה את מה שאני רוצה?עד כמה הצורך להיות רצוי או רצויה מנהל את הבחירות שלי?

ולבסוף, אולי השאלות החשובות ביותר:

איך אני מרגישה או מרגיש עם עצמי אחרי מפגש מיני?

יותר חופשיים או יותר מכווצים?

יותר מחוברים לעצמנו או פחות?

יותר בטוחים להביא את עצמנו?

מאיפה אני פועל או פועלת במיניות – מפחד או מאהבה?

ו־מה המיניות שלי מלמדת אותי על עצמי?

אם השאלות האלה עוררו בך סקרנות, אי־נוחות, מחשבה או רצון להכיר את עצמך קצת יותר לעומק – אפשר להביא גם אותן לחדר האימונים.

לא כדי "לעבוד על המיניות", אלא כדי לעבוד עם האדם שאת או שאתה – והמיניות היא חלק ממנו.

בתהליך האימוני בשיטת סאטיה אנחנו לומדים להתבונן באופן שבו אנחנו פוגשים את החיים: בגוף, במערכות היחסים, בפחדים, ברצונות, בגבולות ובבחירות שלנו.

ולפעמים דווקא המקום שאנחנו פחות רגילים לדבר עליו יכול לפתוח דלת להתבוננות חדשה לגמרי.

אם מתעוררת בך סקרנות לבדוק מה אפשר ללמוד על עצמך דרך המקומות האלה – אני מזמינה אותך ליצור איתי קשר ולבדוק אם תהליך אימוני מתאים לך.