בדידות ולבדות

בואו נדבר רגע על לבד.

וכמו כל מסע אני מניחה כאן שאלות כסימני דרך להתבוננות -

מי מפחד.ת להיות לבד?

מה בעצם מפחיד בלהיות לבד?

מה הויתורים שאדם מוכן לעשות כדי לא להיות לבד?

נשאר בזוגיות לא בריאה? בעבודה שלא אוהב?

אמנם הפחד מלהיות לבד טומן בחובו את הפחדים הכי בסיסיים של התודעה האנושית - פחדים אבולוציוניים שבסיס כולם הוא - הפחד למות

אבל

בואו נעשה רגע זום אאוט

ואני רוצה להציע ולהזמין עוד נקודת מבט.

אולי אנחנו מפחדים כל כך מהלבד... כי שם ... בלבד...אנחנו פוגשים את עצמנו?

שאלות לרפלקציה עצמית:

- כמה אנחנו אוהבים את עצמנו?

- כמה כיף לנו לבלות לבד במחיצת עצמנו?

- כמה עצמנו מעניין אותנו?

- כמה הוא מפחיד אותנו?

- כמה אנחנו משוחחים עם עצמנו?

- וכמה אנחנו מאמינים לכל מה שעצמנו מספר לנו ...עליינו?

ואיך פתאום "לבד" נשמע בכלל כמו זוגיות מורכבת?

בהמון תורות רוחניות ישנו דגש על המשמעות של לבדות כחלק ממסע רוחני.

ספר הזוהר שואל :

האם בדידותך כקליפה היא או כשער?

ומבחין בין שני מצבי בדידות שונים, שמבחינה חיצונית נראים זהים אבל מבחינה רוחנית אלו עולמות שונים לחלוטין.

ישנה בדידות שנובעת מתחושת ניתוק - זו בדידות מכווצת ומצמצמת.

ויש בדידות נעלה - (אפילו נכון יותר לומר התבודדות) בה אדם מבקש בתוך הלבד לשמוע משהו עמוק יותר.

ספר הזוהר מפרש את ה"לבד" לא רק כבידוד פיזי.

הלבד אינו רק היעדר אחרים. הלבד הוא המקום שבו האדם פוגש את מה שאינו יכול לשמוע בתוך הרעש.

על פי הקבלה, האור, ההתגלות, היצירה - תמיד יגיעו ב"לבד" משום שכל עוד האדם עסוק במה שחיצוני לו - קשה לו לשמוע את קול הנשמה.

זו הסיבה שלפני יצירה של חדש מגיע לעיתים שלב של התרחקות, התכנסות, אי ודאות - הסתר

וזה מפחיד כל כך

איך זה נראה במציאות?

חברים משתנים. מערכות יחסים מסתיימות. הרגלים ישנים נושרים, אובדנים וסיומים קטנים וגדולים וניקוי של רעשים שאינם משרתים את הנשמה יותר.

ואז כמו זרע בודד באדמה החשוכה - שאין איש רואה, שאין איש זוכר, שאין איש יכול להאיץ בו -

מבשיל ונולד משהו חדש מן הנשמה.

ומה מבשיל בכם?

האם בדידותך כקליפה היא או כשער