מרחב בטוח
- מיטל סופר
- Jul 25
- 3 min read
Updated: 13 hours ago
אשתף אתכם בסיפור על חברה טובה, שבאושר רב נכנסה להריון -
מרגע ששתי הפסים הופיעו על בדיקת ההיריון היא קרנה.
היא הפסיקה ביום שהיא קיבלה את הבשורה שלעובר יש תסמונת נדירה.
אז היא כבר לא קרנה יותר.
היא כאבה מאוד וכאבה ניכר על פניה מיום ליום ... והיה כואב לראות אותה.
אחרי הבשורה עמדתי לצידה בכל תהליך ההחלטה, ההמתה והלידה השקטה.
גם אחרי שאלה עברו המשיכה לדעוך.
דרכה למדתי
שלמשמעות של אובדן יש אדוות שאנחנו לא תמיד מבינים מראש, כמו למשל - השאלות ( או ההתלחששויות) מאנשים שראו בטן ... ועכשיו כבר לא,
כמו ילדיה הקטנים שחיכו לאח ועכשיו כבר לא ... ויש עוד מלא דוגמאות.
בנוכחות אוהבת הייתי לצידה ככל שנדרשתי ... אבל ככל שעבר הזמן מצבה התדרדר בחוסר תפקוד, בדמעות שלא פסקו, חוסר תיאבון, ברגישות האינסופית ... והייאוש שהלך וגדל.
בשלב מסויים ובעדינות גדולה הצעתי- אולי כדאי להעזר באיש מקצוע? אולי כדאי ללכת לטיפול? לשמחתי יכולתי לראות לרגע ניצוץ של תקווה בפניה. כאילו חיכתה למשהו בתוך כל החושך שהייתה בו... ומרוב צער לא יכלה לחשוב עליו בעצמה.
לאחר כמה ימים כששאלתי, הסבירה שדיברה עם בעלה, הוא התנגד והסביר לה, את מה שהסביר לי אחר כך בשיחה עמו - שהוא לא מבין מה הטעם? איך שיחות של שעה בשבוע עם גברת נחמדה שגובה כך כך הרבה כסף ומהנהנת בראש ... איך זה יכול להחזיר לאישתו את שמחת החיים?
"היא פשוט צריכה להשלים עם זה ולהמשיך הלאה"
הוא אמר.
באותה שיחת טלפון שניהלתי איתו - הקשבתי ארוכות להסבר הכל כך הגיוני שלו... והוא כמעט שכנע אותי.
ידעתי שכרגע אני צריכה להקשיב לו בריקות ואחרי שיסיים לדבר ואני אסיים להקשיב - כבר תבוא ממני התשובה או התגובה הנכונה.
והוא סיים
ואני ביקשתי רק לשאול אותו שאלה אחת -
"אם לאישתך היה סרטן עכשיו, מה היית עושה כדי להציל אותה?"
והוא ענה מיד וללא כל נימה של ספק
"הכל ... מה זאת אומרת...?"
(והוסיף גיחוך ...)
"אז תחשוב שיש לה סרטן בנשמה..."
יצא לי נוקב קצת ... וגם אז לא למדתי עדיין סאטיה ואיך מנהלים שיחה סאטית, ולא פרסתי שטיחים או הכנתי את הגוף שלו למשפט כל כך נוקב.
אבל זה עזר.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה ?
1. כי לאחרונה יוצא לי לשמוע המון, מגברים בעיקר, וכאלה שממש צריכים ( לוחמים, אלמנים, גרושים, ועוד) כמה זה מיותר בעיניהם לטפל, לנבור בעבר, לשקוע בעצב (ותשלימו לבד).... צריך פשוט לנער את מה שקרה ולהמשיך הלאה.
2. סביב הכאב שלי בתקופה האחרונה היו הרבה אמירות של "תמשיכי הלאה" "אין למה לשקוע בעצב" "יצא לטובה.. את צריכה לשמוח"
כאילו לא איבדתי עכשיו אהבה גדולה בצורה כל כך כואבת.
הרבי נחמן מברסלב - אחד ממורי הדרך שלי בעולם הזה אמר:
"הדיבור הוא הדרך היקרה לגלות את פנימיותך, מחשבותיך, רגשותיך ורצונותיך. התבונן ושמור על נקודה חשובה זו שבה עצמותך הופכת למילים". (ליקוטי מוהר"ן סג)
הוא מבקש מאתנו לשים לב לרגע הזה שבו אנו מדברים את עצמנו - כי הוא רגע קדוש שבו:
מה שלא נראה — נהיה נר
מה שלא מוגדר — נהיה מוגדר
מה שבתוכנו — מקבל קיום בעולם
ואם תשאלו אותי, ואני לא רב ולא גורו - כולנו צריכים מרחב בטוח, עם אדם בטוח, שיודע להביא נוכחות אוהבת והקשבה - ולהאיר זוויות אחרות על עצמנו ועל חיינו. אדם שיודע להניח כרית לנחמה לידנו ויחד עם זאת גם מראה מול עיננו.
אתם תבחרו מי האדם הזה... מטפל, פסיכיאטר, קוסם מכשפה או מאמן ובאיזו שיטה או כלים הוא משתמש ...
רק תזכרו שגם הנשמה זקוקה לריפוי
גם אם יש בה סרטן וגם אם היא קיבלה מכה באצבע הקטנה של הרגל .
אור ואהבה
תמונה: מיטל סופר
